החלטה בתיק צ"מ 46716-03-11

עובדות המקרה  מיום  17.3.2011

1.         המבקשת היא הבעלים של עסק מסוג "פיצוציה" השוכן ברחוב אהרן לובלין 40 בעיר לוד (להלן " העסק"). ב- 18.3.2011 נמסר למבקשת על ידי  המשיבה צו מינהלי לפי סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968 המורה על סגירת העסק לאלתר והפסקת העיסוק בו לתקופה של 30 ימים (להלן " הצו המינהלי"). הנימוק למתן הצו הינו מכירת אלכוהול מתוך העסק לקטינים ביום 17.3.2011 בסמוך לשעה 22:15.

2.         ב- 24.3.2011 המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לבטל את הצו המינהלי ונימקה את בקשתה בכך שלא בוצעה שום מכירה של משקאות אלכוהולים מעסקה לקטינים, וכי הקטין שהמשיבה טוענת שנמכר לו משקה אלכוהול עוכב על ידי המשטרה במרחק של כ- 400 מטר מהעסק. נקבע דיון בבקשה בפני במעמד שני הצדדים ליום 30.3.2011. דיון זה נדחה ל- 31.3.2011 מחמת שהמשיבה לא קיבלה את ההזמנה לדיון. ב- 31.3.2011 התייצבו הצדדים בפני ושמעתי את טיעוניהם. המבקשת לא היתה מיוצגת וטענה לעצמה. כמו כן, קיבלתי לעיוני את תיק החקירה המשטרתי שעל בסיסו הוצא הצו המינהלי.

3.         מתוך עיון בחומר החקירה עולה תמונה ברורה של מכירה של משקאות משכרים, במקרה זה בקבוקי בירה, לשלושה קטינים בגילאים 14 שנים ו- 9 חודשים,  17 שנים ו- 16 שנים ו- 9 חודשים. השלושה נכנסו לעסק יחדיו וכל אחד מהם שילם בנפרד עבור הבירה שרכש לעצמו. בתיק דו"ח פעולה של שוטר המתאר כיצד תצפת על העסק וראה את שלושת הקטינים נכנסים לעסק ויוצאים ממנו עם בקבוקי הבירה. כמו כן, כל אחד מהקטינים נחקר ומסר את גרסתו שאכן בוצעה רכישה של בקבוק בירה. המוכר בעסק היה בן זוגה של המבקשת. מהראיות בתיק עולה כי המוכר היה מודע לעובדת היות הקונים קטינים ובכל זאת ביצע את המכירה. לפיכך, הנני קובע כי קיימת תשתית ראייתית שאכן בוצעה עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים. 

האירוע הקודם מיום 9.9.2010

4.         יחד עם זאת, מחומר הראיות בתיק עולה כי המבקשת נחקרה בעבר, ב- 9.9.2010, בגין  חשד שהיתה מכירה של אלכוהול מתוך העסק לאחר השעה 23:00 (עבירה לפי סעיף 2 (א1) (1) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968) וכי התפתחה קטטה לאחר מכן. המשטרה מסרה למבקשת הודעת אזהרה בגין אירוע זה. יובהר כי מההודעה שנמסרה לה לא עולה כי מדובר באירוע של מכירת אלכוהול לקטינים דווקא, וכי נחקרה רק בשל השעה המאוחרת שבה לכאורה בוצעה המכירה. יודגש כי לאחר עיון בראיות שהוצגו בפני בקשר להודעת אזהרה זו, הרי שלא מצאתי תשתית ראייתית המגלה כי אכן בוצעה מכירה של אלכוהול באירוע זה לאחר השעה 23:00. במילים אחרות, לא הוכח שבוצעה עבירה.

המסגרת הנורמטיבית

5.         בסעיף 193 א' לחוק העונשין התשל"ז - 1977 נקבע האיסור של מכירת אלכוהול לקטינים. וכן נקבעו הוראות המסמיכות בעל חנות לממכר משקאות משכרים לדרוש מאדם המבקש שיספקו לו משקה משכר להציג תעודת זהות בה ניתן לוודא את גילו. יוצא מכך, שצו המנהלי שניתן מכח חוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968 מטרתו לקדם אינטרס ציבורי כללי בדבר מניעת ביצוע עבירה פלילית של מכירת אלכוהול לקטינים.

6.         למול האינטרס הציבורי הכללי בדבר מניעת ביצוע עבירה פלילית של מכירת אלכוהול לקטינים עומד האינטרס הפרטי של המבקשת והוא חופש העיסוק. ברי, כי הצו המנהלי   מהווה פגיעה קשה בזכות החוקתית של המבקשת לחופש עיסוק.

7.         בנסיבות אלה, נראה כי המשיבה חרגה מסמכותה בחוק בעת שהוציאה צו מנהלי למשך 30 ימים. הדבר עולה מתוך נוסח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968 ואשר קובע כהאי לישנא : 

                                    סגירת עסק של מכירת משקאות משכרים

23.(א)           קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר ; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום.

(א1)              בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה בהתאם לנוהלי משטרת ישראל, רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים כאמור בסעיף קטן (א), לתקופה שיורה, ובלבד שלא תעלה על 15 ימים, אם מצא כי התקיימו שניים אלה:

                     (1)        קיים חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה לפי סעיף 14 בשל הפרת חובה לפי סעיף 2 (א1), או שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (בסעיף זה - עבירה);

                     (2)        למחזיק החצרים או לבעל העסק, אם הוא ידוע וניתן לאתרו בשקידה סבירה, ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה ; התראה כאמור תימסר לאחר שהתעורר חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה, ובה יידרש מחזיק החצרים או בעל העסק לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, וכן תובא לידיעתו אפשרות סגירת החצרים לפי הוראות סעיף זה במקרה של הישנות העבירה.

(א2)              ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעיף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2).

(א3)              לצורך ביצוע צו סגירה שניתן לפי סעיף זה רשאית המשטרה להשתמש בכוח סביר."

(א4)              על צו סגירה שניתן לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 22 כאילו היה צו הפסקה מינהלי.

(ב)                סמכות לפי סעיף זה אינה גורעת מסמכויות אחרות לפי חוק זה. "